במבזקי מס קודמים דנו באישורן של תקנות מ"ה ומע"מ תכנוני מס חייבים בדיווח התשס"ו – 2006 ואף עסקנו במספר פעולות שהוגדרו כתכנון מס חייב בדיווח ובמספר סוגיות העולות מהן. כזכור, התקנות מטילות על הנישום חובה לדווח לפקיד השומה על תכנון מס שהוגדר כחייב בדיווח (להלן: תמח"ב).

נשוב ונדגיש כי לטענת רשות המיסים תקנות אלו נועדו לשם הגברת השקיפות בדיווחם של הנישומים לשלטונות המס, וכי עצם הדרישה לדווח, אינה הופכת את העסקה בהכרח לבלתי לגיטימית או מלאכותית. באותה הנשימה שומה עלינו להזהיר לגבי העונשים הכבדים הצפויים בשל אי דיווח על פעולה המנויה בתקנות, עד כדי הטלת קנס ו/או מאסר לפי סעיף 216(8).

להלן התייחסותנו לפעולות נוספות שראה המחוקק לנכון להקים להן חובת דיווח:

 תקנה 2(5) קובעת כתכנון מס חייב בדיווח מחילת חוב בסכום של 1 מיליון ₪ לפחות, בין חברה לחברות קשורות, כאשר בשל המחילה פחת סכום המס שהיה משתלם לולא המחילה.

• התקנה אינה מחילה חובת דיווח כאשר המוחל הוא יחיד אף אם מחל על החוב לחברה בהפסדים שבבעלותו, לצורך קיזוז הפסד ההון שנוצר במחילה כנגד רווח הון או שבח החייבים במס בידיו.
• מחילת החוב הינה ל"קרוב" כהגדרתו בתקנה. על פי ההגדרה גם מחילת חוב לחברה המוחזקת במישרין או בעקיפין בשיעור של 25% הינה תכנון מס חייב בדיווח, למרות הסבירות הנמוכה למחילת החוב מלאכותית לצורך חסכון מס כאשר החברה לה נמחל החוב מוחזקת בשיעור החזקה כה נמוך.

תקנה 2(6) קובעת כתכנון מס חייב בדיווח פירעון חוב בסך של 1 מיליון ₪ לפחות של יחיד, בעל מניות מהותי בחברה, ברבעון האחרון של השנה ומשיכת הכספים (לפחות 25% מהסכום) על ידו ברבעון הראשון של השנה העוקבת.  

• לכאורה, התקנה אינה מסייגת הדיווח רק למקרים בהם לקח בעל המניות הלוואת גישור ופרע יתרת חובו לחברה, למראית עין, לטווח קצר על מנת שלא תרשם במאזן לתום השנה. אלא לשונית, נראה כי התקנה  קובעת גם כתכנון מס חייב בדיווח כל פירעון חוב ע"י בעל המניות, גם אם מקורו במשיכת דיבידנד, משכורת וכו' בגינם נוכה ושולם מס.
• הלוואת גישור לפרעון חוב, לתקופה העולה על שלושה חודשים, או פרעון ומשיכה חוזרת לשיעורין, (בתחילה פחות מ-25% מסכום הפרעון…) אינם תמח"ב.